מנסה להחיות את המתים

רגיל

הבלוג הזה כבר די מת….

איך מחיים אותו?

יש תשובות???

מודעות פרסומת

מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים

רגיל

הנה אני אחרי תקופה חוזרת לכאן כותבת לי ולכם מהמחלקה הסגורה אגב זו מחלקה הסגורה ראשונה שלי בעבר ביליתי רק הפתוחות כך שעניין האשפוז לא חדש לי בכלל רק עניין הסגורה.
להדליק סיגריות רק מהאחים והאחיות
קפה שותים פושר
ורוב היום בין קירות צפופים ומלוכלכים ומסריחים
מקלחת פתוחה פעמיים ביום בהשגחה
אני כאן ולא בפתוחה לא כי אני סכנה לציבור או לעצמי אלא מפני שיש כאן פסיכיאטר טוב שעושה לי ריאורגניזציה בתרופות.
אז בעצם מאז שאמי נפטרה לפני יותר מחצי שנה אני במשבר קיומי הכל פתוח והכל סגור החיים קשים ואני לא מצליחה להתאים אליהם מנסה לפחות להתאים את עצמי לעצמי.
מערכת עצבים חשופה לרעש לאור לכל דבר כמו קפיץ שמקווה שישתחרר לאט לאט,
היום חג משפחה למה אני משתתפת?
ריצוי משפחתי לא רוצה לרצות האם עדיף שאשאר?
זהו ארוחת צהריים מוגשת אם לא אמהר אאחר…

קצת פחות יסוריי חיים

רגיל

נראה לי ששברתי מחסום גדול של פחד פחד מהחיים הנה אני שבוע אחרי ואני נושמת יותר בקלות זה היה נראה בלתי אפשרי והנה זה קורה בקיצור התחלתי עבודה חדשה שהייתה נראית מאוד מאיימת בהתחלה לא חשבתי שאשרוד וזו עבודה שמאוד רציתי והשדים קמו ועלו בצורה קשה שלא נתנה לי לנשום והנה אני עכשיו חודש אחרי ואפשר לנשום היו רגעים שלא האמנתי שיש מוצא אני יכולה לחיות שוב יש לי אישור מעצמי לא הולך להיות קל אבל אני מאמינה שלאט לאט אתרגל לקצב החיים הזה ואפילו אהנה. אמן.

יסוריי החיים

רגיל

החיים האלו לא מניחים דורשים ודורשים יש דברים שהצלחתי להתחמק מהם תקופה ארוכה ועכשיו החלטתי לנסות ולהתמודד איתם וזה קשה! יש רגעים שאני מרגישה שזה קורע אותי לגזרים אבל נמאס לי להתקפל בחזרה בגלל שאני מפחדת לא רוצה שהפחדים שלי ימנעו ממני לי לעשות דברים שמשמעותיים בשבילי והנה אני כאן קרועה לגזרים מדממת והיסטרית ואני עושה ככל יכולתי לנשום לתוך המצב הזה להאמין שאני יכולה לעבור אותו וכמובן להיעזר במי שאפשר הפעם אני לא מוותרת כל כך מהר, בברכת חיים לכולנו! בילבי.

רגיל

קשה לי לנשום אני עצובה להיות בלי אמא שלי היקרה אני כל כך עצובה ולבד איפה את? למה נעלמת לי? קשה לי בלעדייך את חסרה אני רוצה לחבק אותך ולשמוע מה שלומך ולספר לך מה שלומי ושתעני לי בתשובות שאני כל כך אוהבת רוב הזמן 😉 את כל כך חסרה שקשה לי לנשום

רגיל

כבר עברו כמעט שבועיים מאז שאמא שלי נפטרה זה כל כך מוזר אני לא יודעת מה אני מרגישה נראה לי שבעיקר כלום פשוט כלום אחד גדול כאילו החיים כרגיל אני דואגת לאחיות שלי ולי אני לא יודעת זה פשוט מוזר להיות בעולם בלי אמא שלידם בגלל שבחודש האחרון שלה היא הייתה כל כך חולה ולא היה סימן כל כך מהאמא שהיכרתי אז כאילו כבר נפרדתי לא יודעת אז אמא שלי לא כאן ו…