החיים שלי

רגיל

החיים שלי, מהם הם החיים שלי? ומה יהיה עליהם?

ה"דבר" הזה שנקרא החיים שלי הולך ונהיה מסובך יותר ויותר בזמן האחרון, לפחות מזווית מסוימת, אני מניחה שיש גם זוויות אחרות שמהן זה דווקא נראה מסלול ברור ומדויוק ביותר.

זה הצחוק והיופי בלהיות אדם אנושי, יש לנו עם איך שנבנינו המון אפשרויות לבחור לחוות מהן את החיים, היא לא פשוטה הבחירה ולפעמים ברמות מסוימות אין ממש בחירה, אבל אני עמוק בתוכי מאמינה שתמיד לפחות באחת מהרמות יש בחירה, באביאביה…

נראה לי שהגיע הזמן לחשוף קצת פרטיים "טכניים" על חיי, אני קצת חוששת מלעשות זאת, כי אולי מישהו יזהה אותי… ואולי בהמשך אכתוב כאן דברים על אנשים מחיי, דברים שיכולים לפגוע בהם.

אני בהתלבטות בנושא הזה, בגדול לא סיפרתי כמעט לאף אחד על הבלוג ולמי שסיפרתי לא אמרתי שם ולא איפה, אבל ברגע שאתחיל לחשוף פרטים "טכניים/מציאותיים" על חיי, הסיכון ש"אחשף" גדל, ואני לא בטוחה שאני רוצה להיחשף.

אני אנסה לכתוב ונראה אם ארגיש בנוח לפרסם.

העניין הוא שחיי עוברים חתיכת תהליך בשנה האחרונה, וזה הגיע עכשיו לנקודה די כואבת,הרבה גילויים לא פשוטים על עצמי ועל העולם, והאינטנסיביות של התהליך כנראה לא תיפסק בזמן הקרוב… אני כבר מעט (מלשון המעטה) מותשת…

הנקודה המסוימת שאני נמצאת בה עכשיו מביאה איתה הרבה הרגשה של בדידות וחוסר הבנה מצד הסביבה וקושי שלי באמת להעביר לסביבה מה עובר עלי,  שאני צריכה את עזרתם, ואולי הכי חשוב לאיזו עזרה אני זקוקה.

הרבה רגשות אשם ואשמה על התנהלותי בחיים, על יחסי האנוש שלי, הרבה האשמות עצמיות והרבה כעס על העולם, זעם לעיתים.

מה שמביא אותי לקצת ייאוש ודוחף אותי לספר את סיפורי לעולם, כי אולי אולי יהיה מישהו שיבין אולי יהיה מישהו שיכול לעזור, אולי זה בעצמו יעזור לי?

(פנטזיונרית תמימה וילדותית שכמותי).
יאללה בוא נפרוש את זה –

היום אני בת 29. בדיוק היום.

יצאתי מהאשפוז הפסיכיאטרי השלישי שלי לפני כ3 וחצי חודשים, אשפוז שערך כחודש וחצי. השתלבתי במסגרת של דיור מוגן, ואני נמצאת בה באופן מלא קצת יותר מחודשיים.

כחלק מדרישות המסגרת אני צריכה לעבוד 5 ימים בשבוע 5 שעות, להגיע למפגש חברתי של עוד חבר'ה שהם חלק מהמסגרת פעם בשבוע, אני נפגשת עם ע.סוציאלית של המסגרת פעם בשבוע, או יותר אם יש צורך.

וישנן עוד פעילויות חברתיות של המסגרת שהינן בחירה.

הכל טוב ויפה, יש לי דירה יפיפיה שעיצבתי במו ידיי, אני אוהבת אותה מאוד והיא נעימה, יש לי ת'חתולה המתוקה שלי עימי,  אני הולכת לחוג פילאטיס פעמיים בשבוע לחזק ולתחזק את גופי השברירי משהו, מקבלת עזרה כספית מהמשפחה וכמובן מביטוח לאומי = הווה אומר = דואגים לי.

אבל, אני לא מצליחה לתפקד…

מה שאני עושה רוב הזמן בשבועיים האחרונים (אחרי שירד ההיי הראשוני) זה לישון. ואני לא ממש מצליחה לצאת מהמיטה. זה גם די מה שהיה לפני האשפוז בשנה האחרונה.

עם יציאות של פרצי אנרגיה והיי גבוהים.
דרך אגב האבחנה הפסיכיאטרית שלי היא "הפרעת אישיות גבולית" למי שמכיר, אני לא בעניין של לשים הרבה משקל על כל הקטע של הגדרות תוויות ואבחנות, אבל במקרה הזה יש הרבה דברים באבחנה הזו שמתארים אותי די בדייקנות.

אז למה אני לא מצליחה לצאת מהמיטה?

שאלה מצויינת!

שאלה שאני שואלת את עצמי כבר כשנתיים, אני מתמודדת עם העניין הזה של שינה מרובה וקושי לצאת מהמיטה ולתפקד כבר כשנתיים וזה רק הולך ומחמיר לאחרונה, בעיקר בשנה האחרונה.

לא תמיד הייתי ככה.

תמיד אהבתי לישון.

אך בשנה האחרונה, אפילו עם 3 שעונים מעוררים חזקים ובמיוחד ואפילו טלפונים מאנשים שביקשתי שיעירו אותי, הרבה פעמים לא הוציאו אותי מהמיטה לעבודה או לכל מקום אחר, לפעמים נשארתי במיטה ל20 שעות ויותר…

אז איך מתפקדים ככה בחיים?

אני לא יודעת.

למה זה ככה אצלי?

אני מחפשת את התשובה כבר שנתיים.

האם יש פתרון?

אני מאמינה שכן, ואני מתכוונת לעשות ככל יכולתי כדי למצוא אותו.

נראה לי שניסיתי לפרוש כאן את כל חיי בפוסט אחד או לפחות שנתיים מחיי, זה ממש לא מכיל ויש עוד הרבה פרטים חשובים.

יותר נכון אולי ניסיתי לפרוש בעיקר בפני עצמי את כל תמונת הרקע למה שאני עוברת כרגע, אולי כדי לעזור לי להבין ואולי גם לעזור למישהו אחר להבין שיכול לעזור לי.

כן, אני צריכה עזרה.

האם זה נכון לעשות זאת כך, אני ממש לא בטוחה.

תמיד האמנתי בשלח לחמך על פני המים.

אך אני יודעת שיש לי גם נטייה להיחשפות יתר, שפוגעת בי בסופו של דבר.

אני מרגישה מעט פתאטית ומושפלת, ועוד יותר מפחדת שאראה כך בעיני אחרים, אני חוששת שיש כבר כמה אנשים בעולמי שחושבים עלי כך –
שמוותרת לעצמי, שאני סתם מפונקת שלא רוצה לאסוף את עצמי ואתי חיי.

ואם זה נכון?

אז מה?

אז קשה לי, כן, קשה לי להיות חלק מהעולם הזה, קשה לי למצוא בו את מקומי, לא מצליחה לתפקד כביכול במינימום שיעני נדרש בחברה שלנו.

וואחד דבר להתמודדות עם הדימוי העצמי, הא? קריצה

אבל מה, למה שאני אסתתר? למה שאני אתבייש.

אני בת אדם, אני חלק מהאנושות, ואלו הם חיי- מסיבות רבות,

ויש לי זכות קיום על הפלנטה הזו כמו לכל אחד אחר.

ואני עושה כמיטב יכולתי להביא את חיי למקום הרצוי, לחיים בהם אתרום מעצמי לסביבה ואדאג לעצמי הכי טוב שאוכל.

וכרגע אני צריכה עזרה מסביבתי ואולי תמיד אצטרך, אז בגלל זה אני צריכה להתבייש ולהסתתר?

ואני מוכנה לעבוד על עצמי ולעשות שינויים. אני עושה זאת כל הזמן.

ועושה ככל יכולתי להסתכל לעצמי עמוק עמוק בעיניים ולקחת אחריות מלאה על מי שאני איך שאני ועל מה שזה אומר בחיי היוםיום שלי.

אבל כמו שביירון קייטי אומרת "don't go beyond your evolution"

והנה אני בדו שיח שלם עם עצמי של הצדקה והתנצלות.

רק אל תכעסו אלי, ואל תפנו לי עורף… רק תצדיקו אותי ותאהבו אותי ותעזרו לי…

– חשיפה מלאה:

אמרתי-

קיבלתם.

נקודה.קריצה

(נ.ב. זה כמובן אומר שהרגשתי מספיק בנוח או לחילופין מספיק נואשת…:-))

»

  1. את מעניינת.
    את כותבת שאת זקוקה לעזרה, זה מעניין לשמוע איזה סוג של עזרה את מבקשת.

  2. שלום לך הלך,

    לאן הלכת??? 🙂

    תודה לך, בזכותך קראתי שוב את הפוסט וזה הסב את תשומת ליבי לטעויות כתיב ותחביר שונות, כך שהייתה לי הזדמנות לערוך אותו מחדש וכראוי. 🙂

    ותודה על המחמאה (?), משעממת מעולם לא הייתי ואני מאמינה שלעולם לא אהיה 🙂

    פתחת פה וואחד שאלה.

    איזה סוג של עזרה אני מבקשת?

    תלוי ממי…

    יש עזרה מסוימת שאני מבקשת מהע.הסוציאלית שלי,
    יש עזרה מסוימת שאני מבקשת מהוריי,
    יש עזרה מסוימת שאני מבקשת מחבריי (אלו שעוד נשארו לי. :-))
    יש עזרה מסוימת שאני מבקשת מעצמי,

    התשובה לשאלה הזו הרבה יותר ארוכה ומפורטת משאני מסוגלת כרגע לתת.

    אך מעניין אותי – מאיזה מקום שאלת שאלה זו?

    אתה רוצה לעזור לי? 🙂

    סופש נעים,

    "בילבי".

  3. הממ… תראי – אין לי יכולת אבחנה רפואית טובה, והאמת – גם נפשית אני כנראה לו הבנאדם הכי יציב עלי אדמות, אבל יש משהו שאני מכיר, מתוך חוויותיי בשנתיים וחצי האחרונות, שנקרא תסמונת העייפות הכרונית, ובאנגלית: CFS. אין לי מושג אם שמעת על זה קודם.
    יש היום פורומים מעולה לזה ול-FMS שאני סובל ממנה (אלה שתי מחלות "אחיות"), בנענע ובעיקר ב-YNET, שהשתתפתי בהם בעבר, והיום אני כבר ממש לא פעיל שם, כי אין לי מה להוסיף. לצערי, למדתי לחיות עם ה-FMS בשנתיים וחצי האחרונות, וזה בהחלט לא קל.

    אני יודע כמה מאמץ בטח נדרש ממך להיחשף ככה. תדעי, שגם אם לא כתבת את השם שלך, זה דורש הרבה אומץ, ואני באמת ובתמים מאחל לך המון המון אהבה והצלחה עם כל מה שתעשי.

  4. האם את חושבת שאת יכולה לבחור להצליח לתפקד או לא? האם יש לך שליטה על הדבר הזה של לקום בבוקר? זאת אומרת שאם מחר תחליטי שאת באמת רוצה לקום, האם את חושבת שתוכלי לקום?
    ועוד שאלה – למה לך לקום מהמיטה? האם לבלות את היום במיטה זה לא הכי טוב? עזבי עכשיו איך אחרים תופסים את זה. האם ההתחפרות הזאת מתחת לשמיכה היא לא המקום הכי מוגן שיכול להיות? המקום הכי שקט, הכי לא מזיק, הכי לא מפחיד. עם התחושה הזאת של העייפות והאין כוח – האם לא הכי פשוט להישאר במיטה? נראה לך נכון להכריח את עצמך לעשות משהו?

  5. "אתון" יקרה מאוד,

    כבר אמרתי לך שאת מוצאת חן בעיני? i like the way u think 🙂

    תודה לך על תגובתך המרעננת.

    שאלות טובות שאלת – אמן על השאלות…;-)

    נראה לי ששאלת השאלות בשבילי כאן היא- למה לי לקום מהמיטה?

    ויש לי תחושה שעמוק בפנים בחיי כרגע התשובה היא שאני מרגישה שמה שיש לי לקום

    בשבילו מהמיטה-לא מספק אותי.

    ברמות העמוקות ביותר.

    וכך אני מניחה זה מגיע למקום שכל שאר רבדי הגוף-נשמה-רוח שלי מגיבים לכך

    ו"כופים" עלי חוסר תפקוד…

    אני מניחה שזה יכול להישמע כמו פיברוק או זיון שכל או פשוט לא מובן, אך זה בערך

    ההסבר שיש לי כרגע, וגם אותי הוא מאוד מבלבל מפחיד מעצבן ומייאש, הרגשת חוסר

    השליטה על עצמי ועל גופי היא די מטלטלת…

    בימים האחרונים אני מתנדנדת בין ייאוש כמעט מוחלט ורצון פשוט לוותר על כל הניסיון של לשנות את המצב,
    לבין האמונה הפנימית שאני אמצא את הדרך "לצאת אל האור" (כולל אור היום…;-)

    המסקנות שלי כרגע הן שעדיף יותר שאתמקד כרגע בגוף שלי ואמצא מישהו שלמד ויודע לדבר עם "גופות" ומוחות ולא רק עם מוחות –
    בשפה בהירה יותר – מטפל/ת מקצועי/ת שהוא גם פסיכוטראפיסט רגיל וגם "לא" רגיל – יש הרבה שיטות היום.

    אז אני בחיפושים…

    אה ודרך אגב רוב המוחות שמעורבים במה שקורה איתי כרגע "טוחנים" לי תמוח שמצבי ישתפר רק אם אצא מהמיטה ואתמודד למרות שאני מסבירה להם על הגיהנום שאני עוברת רוב הפעמים שאני מצליחה להתגבר על החרדות ו"להילחם".

    לדעתי הענווה עד שלא אקבל קצת עזרה מקצועית רצינית יש מצב שזה לא ממש יעבוד – הרעיון שלהם…

    זהו לכרגע,

    שוב תודה, ושיהיו המשך חיים מרעננים לכולנו 🙂

  6. גיא היקר,

    תודה.

    נושא התשישות הכרונית וחבריו, מוכר לי טוב והוא נושא כאוב…

    תודה, אני עובדת על זה.

    כל האיחולים גם בחזרה אליך 😉

    בילבי.

  7. סחטן על התשובה:

    "יש לי תחושה שעמוק בפנים בחיי כרגע התשובה היא שאני מרגישה שמה שיש לי לקום

    בשבילו מהמיטה-לא מספק אותי.

    ברמות העמוקות ביותר".

    מאוד מאוד מבינה ומזדהה איתה. שואלת את עצמי ואותך אולי יש צורך לעשות רברס עם הציפיות. אולי הסיפוק העמוק ביותר נמצא בפרטים קטנים, בעצם התנועה. לקום כדי לקום, לשבת כדי לשבת. ואז השאלה הבאה שנשאלת זה – אז בשביל מה זה טוב? זה טוב כי זה מה שיש. קייטי ביירון בספר החדש שלה כותבת:
    "כשהתודעה צלולה, החיים נעשים פשוטים מאוד. אני חושבת לקום ולשטוף את הכלים. הגוף שלי מתרומם עם המחשבה, ואני מבחינה בתחושה של התרגשות עמוקה. כשהוא נע לעבר המטבח והכיור, הוא כמו ילד. אני מסובבת את ידית הברז, מרגישה במים על ידי, מוזגת מעט סבון נוזלי על ספוג.מדהים. אני מחזיקה באחד הכלים, ורואה איך הוא הופך מכלי מלוכלך ודביק לכלי רטוב ומרוח בסבון, ואז לכלי מבהיק ואז לכלי יבש שיכול לשוב ולשרת אותנו. הכל משתנה. אני אף פעם לא יודעת מה ישתנה למה. כשאני לא מאמינה לשום מחשבה על העתיד אין לי שום דרך לדעת מה אני ומהם הצלחת, הסבון, המים, עולם הבועות והבוהק.
    התודעה הצלולה, שאוהבת את המוזיקה של עצמה בעודה נעה מן הכסא אל הכיור, מבחינה, שגם מה שנותר מהמחשבות – שהוא יפיפה -הוא לא נכון. זו המוזיקה – הפסקול חסר המשמעות לעד – כשהחיים מתרחשים. מי יוצר למלחמה נגד פסקול? איזה טירוף ינסה להתנגד לפשטות כזאת? השיפוט האחרון:גוף מתרומם וניגש לכיור, סבון, מים,בוהק. זה סיפור יפיפה. עד כדי כך פשוטים החיים. אלה הם החיים היחידים".

    למה אני ואת לא חיות ככה? – אני חושבת שזה בגלל שיש לנו תנאים ודרישות. אני אקום – אם מה שמחכה לי יבטיח לי סיפוק. זאת מחשבה. מחשבה שחוסמת את האפשרות לסיפוק. כמו חתול שרץ אחרי הזנב של עצמו. הדרישה להבטחה היא דרישה שמלכתחילה כוללת בתוכה את האכזבה.
    מצד שני – במוח המוגבל שלי, אני חושבת שישנם דברים שמתאים לי יותר לעשות ודברים שפחות מתאים לי לעשות – דברים שוגרמים לי יותר סיפוק ודברים שגורמים לי פחות סיפוק. האם זאת רק החלוקה שלי, של המחשבה שלי? – לפי ביירון, כן. לפי ביירון אין טוב ורע.
    אני חושבת שהחיים דורשים מאיתנו אומץ. את האומץ לא לדעת.ואז אם אני לא יודעת מה יניע אותי לפעול? עצם התנועה.
    את רוצה להישאר במסגרת של הדיור מוגן, לא? – ברמה הכי פשוטה לא כדאי לשתף עם זה פעולה?

  8. "אתון" יקרה,

    כן, החיים דורשים מאיתנו הרבה מאוד אומץ.

    ביירון קייטי קרובה לליבי ההיכרות שלי איתה = הספרים שלה הייתה כבר לפני כ3 שנים – צרבתי אותה די עמוק במוח שלי ועבדתי הרבה עם השיטה שלה – עשתה הרבה פלאים, וגם אני חושבת לא עבדתי איתה נכון תמיד, המשבר האחרון שלי קשור גם בתפיסת חיי שהשתנתה דרך ההיכרות עם ביירון ושיטתה.

    יש לי את כל הספרים שלה והרבה אודיו – את הקטע שציטטת אני מכירה, ואוהבת.

    זה סיפור מאוד ארוך ומורכב ואנחנו נכנסות עמוק.

    דרך אגב פגשתי את ביירון אישית בסדנא שלה בארץ ו"נחקרתי" על-ידה על הבמה –
    היה חזק, וראיתי בצורה ברורה כמה במקומות מאוד מסוימים אני מפחדת לחיות, להפתח
    לחיים, ברמות מאוד עמוקות שאינני בטוחה שלגמרי בשליטתי, המודעת לפחות.

    נראה לי שברמה מסוימת אני מאוד מפחדת לחיות, באמת.

    זה מאוד מורכב ורק מילים לא יפתרו את זה.

    הדרך הרוחנית הרשמית שלי אורכה כבר כ8 שנים+ עשיתי ועושה הרבה עבודה על עצמי, עבודה שהביאה עימה הרבה פירות מדהימים ועם זאת גם עבודה שדרכה הצלחתי לרמות את עצמי ולא באמת לעשות עבודה אלא לברוח וליפול לבורות.

    השאנטי-בנטי הזה של אני מקבלת הכל זה לא כזה פשוט.

    ולא סתם ביירון קייטי מדברת על לא ללכת מעבר לאבולוציה שלך, דבר שניסיתי לעשות פעמים רבות ואני מניחה שאני עדיין מנסה.

    המשבר האחרון שלי היה הקשה ביותר מהבחינה של רמת המודעות שלי וההבנה העמוקה של מה קורה לי וזה הפנה אותי להפנות את מירב האנרגיות שלי לקבל את עצמי והמציאות כמו שהם, כמו שאני.

    גם מוגבלת ששוכבת כל היום במיטה?

    את זה אני לא מוכנה לקבל בנתיים…

    אבל השקפת העולם שלי ומה שחשוב לי בחיים מאוד השתנה בשנה האחרונה.

    המציאות שלי כרגע היא שרוב הזמן שאני מחוץ לביתי בתקשורת עם העולם-
    אני בחרדה- שרירים מתוחים, קשיי נשימה, ופליטות תוקפניות כלפי האנשים סביבי ואני מתעייפת מהר מאוד.
    יש מצבים שפתאום כמו מסך נסגר לי על העיניים- עומס יתר כזה – shut down כזה.

    מצב חדש לי באינטנסיביות שלו- אני בהסתגלות.

    הגוף לא נותן לי להתחמק.

    לא ממש מרגישה שמכירה את עצמי בדיוק כרגע.

    אני לא אומרת שזה סוף העולם.

    אני אומרת שזה מצב מאתגר לאישיות שלי- לזהות שלי.

    הרבה פעמים הרגשתי בשנה האחרונה שאם אנסה ללכת עד הסוף עם הדרך המדהימה של ביירון קייטי – אני לא אצליח-לא אעיז – כי אאבד את הזהות שלי וזה מפחיד אותי מדי – לא הצלחתי להעיז לעשות זאת.

    אמרו לי פעם שאני חכמה מדי.

    נראה לי שלפעמים המוח שלי מכשיל אותי הוא גדוש ועמוס ומבין והוא גם פחדן כנראה ורוצה להישאר בשליטה.

    ומה שבטוח, כמו שאמרתי מילים לא יספיקו כאן לצערי – במילים אני אלופה, נדרשים מעשים.

    ואני אוספת כוחות כרגע ומעבדת חומרים בפנים כדי להצליח להכיל את המצב הזה והסכים להיות. עם מה שיש. 🙂

    לגבי הדיור המוגן- מנסה לשתף פעולה עם כל המסגרת הזו – זה לא פשוט לי בכלל בלשון המעטה, זה מורכב ויש פרטים שלא יכולה לחשוף כאן כי זה עלול כבר להשליך על אנשים אחרים.

    עוד לא וויתרתי על המסגרת הזו, ממשיכה לקום וליפול בנתיים.

    נראה אם הם לא יוותרו עלי…:-)

    זה סוף המגילה לבנתיים.

    בילבי.

  9. "אתון" יקרה,

    כתבתי כבר מגילת תגובה אחרת (אולי הספקת לקרוא אותה…), אך חזרתי בי- נבהלתי זה היה מעט חושפני.

    נכנסנו כאן לעומק וזה נעשה מורכב.

    גם נוגע לי בפצעים כואבים.

    הסיפור לא כזה פשוט.

    בכל מקרה תודה לך על תגובתך, מסכימה איתך בהרבה משכתבת.

    אני צריכה להיות עם זה עוד קצת אולי בסוף אפרסם את תגובתי המקורית.

    בילבי.

  10. מה שמתאים ונכון לך בילבי. בינתיים אני אכתוב לך עוד קצת ממה שהבנתי בהתייחס לשיחה הזו שלנו.
    הדרישה הזאת מהיקום, מאלוהים, מהבריאה: "אני לא אזוז עד שאני לא אבין", יש בה משהו נכון, אבל לא תמיד זה עובד ככה. מול התנאים וההתעקשות שלנו, גם היקום מעמיד תנאים. אם נעבור ונעשה X, רק אז נוכל לקבל Y. ולא כי היקום קפריזי ( בניגוד אלינו) – אלא בגלל שקיימת חוקיות שאי אפשר לדלג מעליה. כדי להבין את המשמעות העמוקה ביותר נדרשים כלים וכדי לפתח את הכלים האלה אנחנו נדרשים לעבור דרך חוויות X , ומתוך ההתמודדות איתן לבנות Y יכולות. לא תהיה תזוזה עד שלא נמלא את החלק שלנו בהסכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s