הילדה הקטנה והחמודה שלי שהיא אני "מפעם"
היא חטפה הרבה "מכות" היא פגועה ועצובה ומושפלת ולבד אלו רוב התחושות שלה והיום בגיל 31 ואחת היא עדיין בתוכי ועדיין פגועה ומופחדת ועצובה ולפעמים היא מכוונת את פעולותיי והיום קיבלתי תזכורת חשוב לכך שכדאי שאהיה בקשר איתה ואתן לה חוויה פנימית קצת אחרת כדי שהיא-אני לא נפחד כל הזמן.
זה כייף לי לשבת ולעצום עיניים ולדמיין אותה ולדמיין שאני מדברת איתה ומחבקת אותה ואמרת לה שהיא לא לבד, שאני כאן, שהיא לא אשמה, שאני יכולה לפתוח לה פתח לחוויות יותר נעימות יותר חיוביות, פשוט להסתכל בעיניים היפות ורוב הזמן עצובות שלה ולחבק אותה ולומר לה שהיא יפה ולהצחיק אותה ולדגדג אותה פשוט להיות איתה זה נעים לי זה גורם לי להרגיש רגועה ושלמה יותר.
אני אוהבת אותך ילדונת שלי יפה, ואני איתך.
"בילבי".
בילבי מחפשת משמעות 