הילדה הקטנה שלי

רגיל

הילדה הקטנה והחמודה שלי שהיא אני "מפעם"

היא חטפה הרבה "מכות" היא פגועה ועצובה ומושפלת ולבד אלו רוב התחושות שלה והיום בגיל 31 ואחת היא עדיין בתוכי ועדיין פגועה ומופחדת ועצובה ולפעמים היא מכוונת את פעולותיי והיום קיבלתי תזכורת חשוב לכך שכדאי שאהיה בקשר איתה ואתן לה חוויה פנימית קצת אחרת כדי שהיא-אני לא נפחד כל הזמן.

זה כייף לי לשבת ולעצום עיניים ולדמיין אותה ולדמיין שאני מדברת איתה ומחבקת אותה ואמרת לה שהיא לא לבד, שאני כאן, שהיא לא אשמה, שאני יכולה לפתוח לה פתח לחוויות יותר נעימות יותר חיוביות, פשוט להסתכל בעיניים היפות ורוב הזמן עצובות שלה ולחבק אותה ולומר לה שהיא יפה ולהצחיק אותה ולדגדג אותה פשוט להיות איתה זה נעים לי זה גורם לי להרגיש רגועה ושלמה יותר.

אני אוהבת אותך ילדונת שלי יפה, ואני איתך.

"בילבי".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s