אנחנו עכשיו בדרך חזרה מההורים של בן זוגי היה נחמד קצת קשה אני עצובה אמא שלי קיבלה עוד תוספת מורפיום איזה יופי טופי יופי וזה אומר שהיא עוד יותר קרובה למוות קשה לראות אותה ככה אני עייפה מהמצב הזה ורוצה שהוא ייגמר כבר עייפה מלכתוב עייפה מלדווח עייפה מלספר לאנשים מה קורה עייפה מלדאוג והדרך מתמשכת לפחות היום אני אשן במיטה שלי עם האהוב שלי.

עוד יום עובר וההרגשה היא ששום דבר לא זז דברים חוזרים על עצמם אני חוזרת על עצמי הכאבים שלי חוזרים על עצמם אמא שלי חוזרת על עצמה איך אומרים ״קשה, קשה״ ובן זוגי מרגיש נטוש כי אני רוב הזמן אצל אמא שלי ועצוב לי שזו כבר לא האמא שהכרתי היא רזה כמו שלד ישנה כל הזמן מטושטשת לא מגיבה זה מתסכל ונגמר הכוח רוצה שהחיים יחזרו למסלולם אך הם לא באמת יחזרו כי אני אהיה בעולם בלי אמא אמא שלי היקרה אני מתנצלת על כל הפעמים שהיית צריכה אותי ולא הייתי בשבילך אני מצטערת אם אני לא מספיק נעימה לך כרגע אני כל כך משתדלת וחסום לי אני כל כך רוצה לאהוב אותך ואני מרגישה כלום כמו חומה שסוגרת את הכל בפנים ובמקום אני עצבנית וחסרת סבלנות לקבל לקבל לקבל את מה שיש עולם אכזרי שמעמת אותנו עם הדברים הכי קשים, תמיד להרגיש לא מספיק בת לא מספיק טובה אישה לא מספיק טובה חברה לא מספיק טובה בת אדם לא מספיק טובה פשוט מספיק! מספיק עם הקטילה הכללית הזו אני בת אדם ואני עושה הכי טוב שאני יכולה.

למה כל כך קשה לי לטפל באמא אני מרגישה שאני חסרת סבלנות ולא עדינה מספיק ואיתי אמא לא נפתחת וישר עולות המחשבות שאני לא בן אדם טוב שאני לא טובה לאמא שלי אחרי שהיא טיפלה בי כל החיים אין לי תחושת השלמה יש תחושה של עינוי מתמשך למה אין לי רגעי חסד עם אמא לא מגיע לי? אולי היא פשוט מרגישה שאני לא טובה לה אז היא לא נפתחת בפני אולי היא מרגישה שאני רוצה שהיא תמות כבר אוף זה כל כך קשה ומתסכל ואני לא יכולה לברוח מעצמי כל הרגשות אשם כל החוסר בטחון ורגשי הנחיתות שיעור אחרון מאמא האם גם היא הרגישה כמוני כשטיפלה בי? האם אני מסוגלת לדאוג לאדם/ילד? האם אני יכולה להיות אמא טובה?

לא רוצה להיות במצב הזה בכלל זה מסריח ולא נעים ועצוב וקשה לי ואני אבודה

נמאס לי וקשה לי ולא טוב לי והכל חרא אמא ישנה כל היום ויש לה ריח מוזר והיא לא מגיבה ואני מרגישה שכבר התנתקתי ממנה ומרגישה אשמה על זה ובטוחה שהיא מרגישה את זה ולכן לא מתייחסת אלי נמאס לי זה מצב מחורבן וגם לי ולבעלי קשה להיות רחוקים והזמן כאילו נעצר ודי לא רוצה יותר היום ישנתי כל היום מה שתורם למצב רוח המחורבן וכבר אין לי כוח למצוא את עצמי כל הזמן חרא פשוט חרא.

אני לא יודעת מה קורה המצב הזה מוזר קשה לי ומעייף ועצוב אנא שלי כבר חצי בן אדם ואני לא יודעת מה לעשות איך להתנהג איך לעזור לה מה יעזור לה משום מה יוצא שאת הדברים המשמחים או מרגשים היא לא עושה איתי איתי היא רק נראית נרגנת ומתוסכלת ולא שמחה על נוכחותי שישר נוגע לי ברגשי נחיתות אבל כבר לא מזיז הרבה כאילו כבר לא ממש מזיז לי כאילו היא כבר מתה כאילו כבר ויתרתי עליה ומצד שני אני לא בטוחה שאני מצליחה לקלוט שהיא עוד מעט לא תהיה פה שאני עומדת לאבד אותה לעד וזה קשה ומתסכל ומעיק ואני חושבת שאני קצת כועסת שהיא שמה אותי במצב הזה ושהיא לא פשוט מתה בחינניות בלי להכריח אותי לטפל בה והאחיות שלי גם איתם זה סיפור איך להיות מרגישה שאני לפחות חלק מהזמן עקומה ולא עוזרת ורוב הזמן מרגישה אטומה ולא מרגישה כאילו זה עינוי כזה שצריך להיגמר כבר ואני עצובה ועייפה וקשה לי ולא יודעת אם אני יכולה להיות מטפלת טובה לאמא ושאולי היא שוב כועסת עלי ואני לא יודעת איך לדבר איתה.סוף.לבינתיים.

אמא שלי הולכת למות

זהו אמא שלי בימיה האחרונים כבר נמאס לה ורוצה למות אני בכלל לא מצליחה לקלוט מה קורה ואיך להיות זה בלתי נתפס היא מבקשת לישון ולא לקום ואני לא מבינה איך זה אפשרי שאמא שלי שהיא בן אדם כל כך חשוב בחיים שלי לא רוצה להיות פה יותר שאין לה ברירה והיא חייבת לעזוב את הכל כולל אותי אני מחכה לכל סימן חיים שהיא נותנת ואני אומרת לעצמי שאני נאחזת בקש כי זה עוד מעט ייגמר וכל השופטים הרעים שלי בראש דופקים ואומרים שאני לא בסדר ואיך זה שאני לא מרגישה ולא בוכה ושאני עקומה ושאני אהיה לבד ואף אחד לא יתקרב אליי כי אני לא נותנת ואני כועסת שאני ככה כל כך קשה וזה עצוב לי ואני מנסה להיות נחמדה אל עצמי ולקבל את איך שאני יכולה להיות עכשיו ולתת שקט אמא שלי הולכת למות.נקודה.

בעצם לפני חודשיים בערך גיליתי שאמא שלי עומדת  למות, עד אז הייתי בטוחה שהיא תשרוד את זה, אני חושבת שהיא ניסתה להגן עליי לפני החתונה ובעצם ממשיכה להגן אך את המציאות אנחנו כולנו כבר יודעים, וזה די מייאש האמת.

קשה להכיל דבר כזה, זה כואב ומכעיס ומעצבן, אני הולכת בהרגשה שאני סוחבת טון על עצמי הכל כבד וקשה לי שאני מרגישה כל כך רצינית לידה ולא מצחיקה אותה יותר או מעניינת אותה בדברים נחמדים כמו שהאחיות שלי עושות, אני האחות הרצינית שכל הזמן צריכה לסדר דברים ואין לי כוח יותר עצוב לי וכואב לי ואני אוהבת את אמא שלי כל כך ורציתי שתהיה איתי עוד זה לא פייר ולמרות זאת זה המצב.זהו זה מה שיש אמא שלי עוד מעט לא תהיה יאללה תתמודדי!

בין החיים למוות

הנה אני כאן אחרי שנתיים, נשואה טריה לבחור המקסים מהבלוגים הקודמים 😉 והחיים ממשיכים ומביאים דברים המתנה הגדולה שהם מביאים לי עכשיו זו הפרידה מאמי שעומדת למות, לא כך דמיינתי והמציאות קשה רציתי סבתא לילדים שלי… וכנראה שלא אקבל קשה להשלים עם מציאות כזו כל יום קשה עם משא כבד, אני מודה לאל על בעלי (איזה כייף להגיד בעלי!) בלעדיו המשא היה פי כמה כבד ואני מנסה להשלים עם המציאות להצליח להיפרד בהשלמה, זהו בנתיים צריכה ללכת… בברכת השלמה עם המציאות!

עברו שנתיים ואני חוזרת מהצד השני ;-)

לקח לי זמן לחזור ובעיות טכניות אבל הנה אני אכתוב יותר בהמשך- שלום!