אני לא יודעת מה קורה המצב הזה מוזר קשה לי ומעייף ועצוב אנא שלי כבר חצי בן אדם ואני לא יודעת מה לעשות איך להתנהג איך לעזור לה מה יעזור לה משום מה יוצא שאת הדברים המשמחים או מרגשים היא לא עושה איתי איתי היא רק נראית נרגנת ומתוסכלת ולא שמחה על נוכחותי שישר נוגע לי ברגשי נחיתות אבל כבר לא מזיז הרבה כאילו כבר לא ממש מזיז לי כאילו היא כבר מתה כאילו כבר ויתרתי עליה ומצד שני אני לא בטוחה שאני מצליחה לקלוט שהיא עוד מעט לא תהיה פה שאני עומדת לאבד אותה לעד וזה קשה ומתסכל ומעיק ואני חושבת שאני קצת כועסת שהיא שמה אותי במצב הזה ושהיא לא פשוט מתה בחינניות בלי להכריח אותי לטפל בה והאחיות שלי גם איתם זה סיפור איך להיות מרגישה שאני לפחות חלק מהזמן עקומה ולא עוזרת ורוב הזמן מרגישה אטומה ולא מרגישה כאילו זה עינוי כזה שצריך להיגמר כבר ואני עצובה ועייפה וקשה לי ולא יודעת אם אני יכולה להיות מטפלת טובה לאמא ושאולי היא שוב כועסת עלי ואני לא יודעת איך לדבר איתה.סוף.לבינתיים.