ארכיון יומי: 28 באוגוסט 2013

רגיל

עוד יום עובר וההרגשה היא ששום דבר לא זז דברים חוזרים על עצמם אני חוזרת על עצמי הכאבים שלי חוזרים על עצמם אמא שלי חוזרת על עצמה איך אומרים ״קשה, קשה״ ובן זוגי מרגיש נטוש כי אני רוב הזמן אצל אמא שלי ועצוב לי שזו כבר לא האמא שהכרתי היא רזה כמו שלד ישנה כל הזמן מטושטשת לא מגיבה זה מתסכל ונגמר הכוח רוצה שהחיים יחזרו למסלולם אך הם לא באמת יחזרו כי אני אהיה בעולם בלי אמא אמא שלי היקרה אני מתנצלת על כל הפעמים שהיית צריכה אותי ולא הייתי בשבילך אני מצטערת אם אני לא מספיק נעימה לך כרגע אני כל כך משתדלת וחסום לי אני כל כך רוצה לאהוב אותך ואני מרגישה כלום כמו חומה שסוגרת את הכל בפנים ובמקום אני עצבנית וחסרת סבלנות לקבל לקבל לקבל את מה שיש עולם אכזרי שמעמת אותנו עם הדברים הכי קשים, תמיד להרגיש לא מספיק בת לא מספיק טובה אישה לא מספיק טובה חברה לא מספיק טובה בת אדם לא מספיק טובה פשוט מספיק! מספיק עם הקטילה הכללית הזו אני בת אדם ואני עושה הכי טוב שאני יכולה.

רגיל

למה כל כך קשה לי לטפל באמא אני מרגישה שאני חסרת סבלנות ולא עדינה מספיק ואיתי אמא לא נפתחת וישר עולות המחשבות שאני לא בן אדם טוב שאני לא טובה לאמא שלי אחרי שהיא טיפלה בי כל החיים אין לי תחושת השלמה יש תחושה של עינוי מתמשך למה אין לי רגעי חסד עם אמא לא מגיע לי? אולי היא פשוט מרגישה שאני לא טובה לה אז היא לא נפתחת בפני אולי היא מרגישה שאני רוצה שהיא תמות כבר אוף זה כל כך קשה ומתסכל ואני לא יכולה לברוח מעצמי כל הרגשות אשם כל החוסר בטחון ורגשי הנחיתות שיעור אחרון מאמא האם גם היא הרגישה כמוני כשטיפלה בי? האם אני מסוגלת לדאוג לאדם/ילד? האם אני יכולה להיות אמא טובה?

רגיל

לא רוצה להיות במצב הזה בכלל זה מסריח ולא נעים ועצוב וקשה לי ואני אבודה

נמאס לי וקשה לי ולא טוב לי והכל חרא אמא ישנה כל היום ויש לה ריח מוזר והיא לא מגיבה ואני מרגישה שכבר התנתקתי ממנה ומרגישה אשמה על זה ובטוחה שהיא מרגישה את זה ולכן לא מתייחסת אלי נמאס לי זה מצב מחורבן וגם לי ולבעלי קשה להיות רחוקים והזמן כאילו נעצר ודי לא רוצה יותר היום ישנתי כל היום מה שתורם למצב רוח המחורבן וכבר אין לי כוח למצוא את עצמי כל הזמן חרא פשוט חרא.