למה כל כך קשה לי לטפל באמא אני מרגישה שאני חסרת סבלנות ולא עדינה מספיק ואיתי אמא לא נפתחת וישר עולות המחשבות שאני לא בן אדם טוב שאני לא טובה לאמא שלי אחרי שהיא טיפלה בי כל החיים אין לי תחושת השלמה יש תחושה של עינוי מתמשך למה אין לי רגעי חסד עם אמא לא מגיע לי? אולי היא פשוט מרגישה שאני לא טובה לה אז היא לא נפתחת בפני אולי היא מרגישה שאני רוצה שהיא תמות כבר אוף זה כל כך קשה ומתסכל ואני לא יכולה לברוח מעצמי כל הרגשות אשם כל החוסר בטחון ורגשי הנחיתות שיעור אחרון מאמא האם גם היא הרגישה כמוני כשטיפלה בי? האם אני מסוגלת לדאוג לאדם/ילד? האם אני יכולה להיות אמא טובה?