הנה אני אחרי תקופה חוזרת לכאן כותבת לי ולכם מהמחלקה הסגורה אגב זו מחלקה הסגורה ראשונה שלי בעבר ביליתי רק הפתוחות כך שעניין האשפוז לא חדש לי בכלל רק עניין הסגורה.
להדליק סיגריות רק מהאחים והאחיות
קפה שותים פושר
ורוב היום בין קירות צפופים ומלוכלכים ומסריחים
מקלחת פתוחה פעמיים ביום בהשגחה
אני כאן ולא בפתוחה לא כי אני סכנה לציבור או לעצמי אלא מפני שיש כאן פסיכיאטר טוב שעושה לי ריאורגניזציה בתרופות.
אז בעצם מאז שאמי נפטרה לפני יותר מחצי שנה אני במשבר קיומי הכל פתוח והכל סגור החיים קשים ואני לא מצליחה להתאים אליהם מנסה לפחות להתאים את עצמי לעצמי.
מערכת עצבים חשופה לרעש לאור לכל דבר כמו קפיץ שמקווה שישתחרר לאט לאט,
היום חג משפחה למה אני משתתפת?
ריצוי משפחתי לא רוצה לרצות האם עדיף שאשאר?
זהו ארוחת צהריים מוגשת אם לא אמהר אאחר…
אפר14
בילבי מחפשת משמעות 